1המקיים בכלאים לוקה. פר״שי ז״ל שעשה להם גדר וסייג כדי לקיימן ויפה כיון דאי לא הוה ליה לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליו אי רבנן מאי איריא לעקור אפילו לקיים נמי שרי נראה לומר דבשל גוי הוא דאמרינן דשרי לרבנן דאילו בשל ישראל אי אפשר דשרו ולא אסירי מדרבנן מיהת.2לר״ע נמי כו׳. והא דלא דייק סייעתא דרב נחמן מדרב יאודה גופיה ומייתי לה על ידי גלגול מדר׳ עקיבא יש לומר משום דהא דרבי עקיבא דמיא ממש לדרב נחמן דאית בהו איסור קיום דאוריתא ולמעוטינהו שרי אי נמי דכיון דמעיקרה אתינן לסיועי מדרבי עקיבא ניחא לן לקיומה ותו לא מידי כיון דדעתיהו לאיגיורי ודאי מבטלי לה פי׳ לאו דמבטלי לה קודם מכירה דאם כן הוה ליה למימר להו זילו בטלוה אלא הכי פירושו דמסתמא מבטלי לה כי מזבני לה ואפילו לרבנן דאמרי דמכירתה אינו בטולה דהתם בגוי אבל האי ודאי מבטל לה והא דלא אמר להו דלבטלוה משום דכי איתא בעינא הוו דמיה יקרים טפי כנ״ל ואם תאמר תינח עבודה זרה יין נסך דלית ליה ביטול מאי איכא למימר ויש לומר דסתם יינם דרבנן הוא ובכי הא לא גזרו ואמרו שיהו דמים ביד גר מיהת מותרין.3אלא מהכא דתניא כו׳. וכן הלכתא דדמי עבודה זרה ביד גוי מותרין ואם אמר לו המתן עד שאמכור עבודה זרה והביא לך יין נסך והביא לך דמיו אסורין ופרישנא טעמא מפני שרוצה בקיומו ויש שפירשו דדוקא דשוויה ניהליה אפותיקי. ולא נהיר חדא דטעמא דרוצה בקיומו הכי נמי איתא אף ע״ג דלא שויה ניהליה אפתקי כיון שהבטיחו לפרעו מדמיו ועוד דאם כן הדלא קתני היתרא אלא במכר והביא לו לתנייה אפילו באומר לו המתן וכגון דלא שוויה ניהליה אפותיקי והא דתנן לקמן אומנין שעשו מלאכה אצל גוי ושלח להם חבית של יין נסך בשכרן עד שלא באת לידם מותר שיאמרו לי תן לנו את דמיה. ההיא תן לנו שוויה עכשיו אמרו לו ולא שיתן להם דמיה כשימכרוה וזה ברור וכן הסכימו רבותי ומיהו נראין דברי הר״אבד ז״ל שאם אין ישראל יכול לנגשו או שיש לו איבה אם לא ימתין שהוא מותר דהא אנוס הוא ואין כאן רוצה בקיומו כי היכי דלקנוס דמיו ועל זה סמכו בדורות האלו וכן הסכימו רבותי.4יכול לומר גם לגוי טול אתה עבודה זרה ואני מעות. פי׳ וסבר לה דיש ברירה אבל לדידן דקיימא לן בדאורייתא אין ברירה אסור ואפשר דהכא הכל מודים דיש ברירה דאנן סהדי שמתחלת ירושה האי ניחא ליה בעבודה זרה והאי ניחא ליה במעות וכמבורר מתחלתו דמי וצ״ת.5ודלא פלח לא מבטל וכן הלכתא הילכך ישמעאל אינו מבטל עבודה זרה ועבודה זרה שלהם יש לה בטלה כעבודה זרה של גוי וכן דמי עבודה זרה או יין נסך שבידם מותרים.6אלו לא באו לכלל גר תושב אלא איזהו גר תושב זה גר אוכל נבלות. פר״שי ז״ל אלו אינן בכלל גר תושב שיהו ישראל מצוין להחיותם שהרי אף גוים גמורים נצטוו על עבודה זרה ועל שש מצות אלא איזהו גר תוש׳ כל שאוכל נבלות ושאר כל המצות מקיים ע״כ.7ומיחדין אצלו יין. פי׳ שמניחו בחנותו בלא חותם ואפילו הודיעו שהוא מפליג מה שאין כן בגוי כי הוא אינו אוסר במגעו ואין מפקידין אצלו יין בלא חותם לפי שאינו מקפיד על מגע גוי.8יינו כשמנו. פירוש שאינו אסור בהנאה אלא בשתיה כשמנו קודם שהותר שמן של גוים וכן הלכה ונראה שדעת המפרשים ז״ל דאפילו יינו ממש קאמ׳ שלא גזרו איסור הנאה בסתם יינם אלא באותן שעובדין עבודה זרה ושייך בהו יין נסך של תורה אבל בגוים שאינן עובדי עבודה זרה ולית בהו אלא משום חתנות לא אסרוהו אלא בשתיה כשמנו ופתו.9ולפי זה יין של ישמעלים מותר בהנאה אבל מורי הר״א הלוי ז״ל היה אומר שלא חלקו בגזירת יינם של גוים כלל ואפילו בשאינם עובדי עבודה זרה כיון דאית משום חתנות והכא למגעם ביין שלנו קרי יינם דבהא ודאי לא גזרו על מגעם איסור הנאה אלא במי שדרכו לנסך ודעת הר״מבם ז״ל כלשון ראשון.
